עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
נושאים
אהבה  (1)
חוויות  (1)
חיים  (1)
נוער  (1)
נעורים  (1)
עצב  (1)
ארכיון
בשדה הקרב
12/08/2017 02:42
נעומי
נוער, נעורים, חוויות, אהבה, עצב, חיים
-לוד,02:17-
ינואר,קר.
אני הולכת עם הנעלים הקרועות שלי,קר לי אני רועדת ..שמתי את הקפוצ'ון עלי הרחוב שקט,שקט בצורה מחרידה.
אני הוזה,אני יכולה להרגיש את העיניים שלי אדומות.
לפתע מכונית מאירה עלי,הסתנוורתי וסיננתי קללה כלפיו.
אני רוצה לראות אותו אבל גם לא רוצה לראות אותו הוא סימן לי להיכנס,נכנסתי.האוטו היה חם ונעים כל כך רציתי להישאר שם לנצח.
"זה מה שאת לובשת ??בקור הזה את משוגעת?"אמר.
ואני רק הסתכלתי עליו במבט וחייכתי."הבנתי אותך..קחי"הוא אמר והושיט לי שקית פלסטיק אטומה 
"כמה זה עולה לי?"
"נשיקה"
"אולי בעיטה בביצים?" הוא צחק ואמר "גם במצב הזה את כלבה,אני רואה"
חייכתי,שמתי 150 שקל על הירך שלו."קח,תטפל בעצמך תקנה לך אוכל במקום סמים זה יעשה לך רק טוב"
"דברי בשם עצמך"
"אני?"גיחכתי"תקשיב מייקל אולי לא ידעת אבל אני מקרה אבוד כבר"
"אני יודע"הסתכל עלי בעצב 
"צריכה הסעה ?הרי אני יודע היטב איפה את גרה"
הנהנתי בשלילה ויצאתי מהמכונית,אוף שוב פעם קר אלוהים אני שונאת חורף חשבתי לעצמי ,למה הוא נוסע אחריי  שמעתי את הרכב שלו באיטיות נוסע,הוא כל כך מתסכל אותי לפעמים.
"רק רוצה לראות שאת חוזרת בבטחה" הנפתי אצבע משולשת לעברו,אבל כשלא שם לב,חייכתי.
"אין לך מחר בית ספר?"
"מה זה התחקור הזה?"
"סתם,דואג לך בכל זאת י"א זאת שנה קשה ובאמת חשוב שתשקיעי בה"
"גם גיל 25 זה גיל חשוב שצריך להשקיע בו,אולי תתעניין בעצמך ולא בי?"
"נעומי..."הוא עצר את המכונית,"תכתבי לי שהגעת הביתה בבקשה".
-בבית-
פתחתי את הדלת ואמא שלי לא הייתה בבית,בטח עם איזה מישהו..כבר הפסקתי לעקוב,אפילו בבית קר לי.
הבית המסריח הזה והקפוא הזה,כתבתי למייקל שאני בבית.
ישבתי מול החלון על הכורסא מכוסה בשמיכה וצופה בשממה.
רק מייקל יודע דברים כאלה לגביי.
אני אוהבת אותו,תמיד אהבתי ותמיד אוהב,אבל לא עברנו בטוב את התקופה בה היינו ביחד,כנראה אנחנו לא עושים טוב אחד לשני למרות הרגשות.
-04:30-
כנראה שמחר אאחר לבית ספר,כמו כל יום.
0 תגובות